<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — השער הרביעי</h1>
<h2>דף קח:</h2>
והיכא שיש לשנים קרקע בשותפות והלך האחד ומכר חלקו לאדם אחר אין על השותף לערער על שותפו ולומר לו למה לא מְכַרְת0ה לי שהייתי שותפך ואעפ"י שיש לו דין מצרנות אין לו ערעורו אלא על הלוקח [אבל] על השותף שמכרו לא כדגרסינן [ב"מ ק"ח ע"ב] ועשית הישר והטוב ללוקח אזהריה רחמנא אבל המוכר יש עליו שימכור למי שירצה ובלבד שימכור לישראל, והיכא שמכר קרקע שהוא בשותפות לעכו"ם או שהוא בצד ישראל ומכרו לעכו"ם הרי זה ראוי לשמתו עד שיקבל עליו כל אונס שיבא לו מחמת העכו"ם שמכרו לו כדגרסינן [שם] זבין לעכו"ם לית ביה משום דינא דבר מצרא אבל משמתינן ליה עד דמקבל עליה כל אונס דאתי ליה מחמתי'. ולעולם לא יהא השותף מעוכב מלמכור חלקו ואפילו שלא חלק עדיין עם שותפו בין שיהא שותף בין שיהא ירושה שירשו כגון אחים ועדיין לא חלקו בין במתנה שנתן להם או בכל איזה דרך שאתה מוצא שיש לשנים חלק באותו קרקע ועדיין לא נחלק לא יתעכב א' מהם למכור חלקו קודם חלוקה דילפינן לה מבכור דגרסינן [ב"ב קכ"ו ע"א] רב פפי משמיה דרבא אמר יש לו לבכור קודם חלוקה ורב פפא משמיה דרבא אמר אין לו לבכור קודם חלוקה והא דרב פפי ורב פפא לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר דההוא בכור דאזל זבין נכסיה דידיה ודפשוט אזול יתמי בני פשוט וקא אכלי תמרי מחונהו לקוחו' אמרי להו קרובי לא מסתיא דזבנתינהו לנכסייהו ממחא קא מחיתו להו אתו לקמיה דרבא אמר להו לא עשה כלום. מר סבר לא עשה כלום בפלגא ומר סבר לא עשה כלום בכלהו. שלחו מתם בכור שמכר קודם חלוקה לא עשה כלום אלמא אין לו לבכור קודם חלוקה והלכתא יש לו לבכור קודם חלוקה. וכבר פי' בשער שני (ד)כל היכא שזה קונה גוף הקרקע ממש וזה קונה מקום פירותיו אעפ"י שאותו שקנה קנין גוף הקרקע קנינו יותר חזק מאותו שקנה קנין הפירות כדגרסינן [יבמות ל"ו ע"א] הלכתא כר"ל דאמר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי אפילו הכי אם רצה בעל קנין הפירות למכור קנינו לאחר אין בעל קנין הקרקע יכול לעכב עליו וכן אם רצה בעל קנין הקרקע למכור קנין הקרקע לאחר אין בעל קנין הפירות יכול לעכב עליו כדגרסינן [ב"ב קל"ו ע"א] לענין הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו שהאב יש לו קנין פירות והבן יש לו קנין הגוף ואמרינן שאם מכר האב מכורים עד שימות. מכר הבן אין ללוקח כלום עד שימות האב ואם תשאל ותאמר א"כ למה אין אנו דנים לענין בעל שמכר קרקע של נכסי מלוג לפירות זה הדין דאינו יכול למוכרן אלא באותן שלש דרכים שפי' כבר פי' טעמו של דבר דמשום רווח ביתא הוא דאקני ליה (רחמנא) [רבנן] וכל שאינו לרווח ביתא לא אקני ליה (רחמנא) [רבנן] ואף היכא שמכרה האשה גוף קנינה שיש לה בקרקע אינו דומה לשאר בני אדם של זה גוף הקרקע ולזה פירות ואין למדים ממנו כדג' [ב"ק פ"ח ע"א] אימיה דרב שמואל בר אבא מאקרוקניא אינסיבא ליה לר' אבא אקניתינהו לנכסה למר שמואל בר אבא ברה בתר דשכיבת אזל מר שמואל בר אבא לקמיה דר' ירמיה בר אבא אוקמיה בנכסיה אזל ר' אבא אמרה קמיה דר' הושעיה אזל ר' הושעיה אמרה קמי' דר' יהודה א"ל הכי אמר שמואל האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות אהדרוה לקמיה דר' ירמיה בר אבא אמר להו אנא מתניתא ידענא הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור מפני שהן כתובים לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב [מכר האב מכורים עד שימות מכר הבן אין לו ללוקח עד שימות האב] כי מיית אב מיהא קנה לוקח ואי ס"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי אמאי קנה לוקח לא עבד ולא כלום אהדרוה לקמיה דרב יהודה אמר להו זו אינו דומה למשנתינו מ"ט משום תקנת אושא דא"ר יוסי בר חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות. אתחזי לן מהכא שחלוק גדול יש בין קנין האיש בנכסי אשתו לשאר נכסים בעלמא שהן לשני בני אדם. ואתה מוצא נמי ממכר שהוא מתבטל כגון שיש עליו ב"ח דהוו ליה נכסי משועבדים לו ואזל איהו וזבין לאחריני שאותו ממכר ודאי אינו כלום דאזיל ב"ח וטריף, ועקר זה הדרך אתה מוצא בשער (שלשה) [שבעה] ועשרים שהוא בזה הספר.
